הכתיבה עבורי היא הרבה יותר מאשר תחביב או דרך להעביר זמן. היא צורך פנימי עמוק, כלי להתבוננות עצמית, ומעל הכל, היא מסע. מסע מרתק שהחל בילדות סוערת, עבר דרך תחנות משמעותיות בחיי, והוביל אותי למקום בו אני נמצא היום – אדם שרוצה לחלוק את סיפורו, את התובנות שצבר, ואת הכלים שרכש, עם העולם.
ילדות של מרד ותסכול:
ילדותי לא הייתה קלה. הייתי ילד מרדן, כזה שמתנגד לכל דבר, כזה שקשה לו לקבל סמכות. בדיעבד, אני מבין שהמרדנות הזו נבעה, כנראה, מסגנון חינוך שלא התאים לי. הרגשתי חנוק, לא מובן, כאילו מנסים להכניס אותי לתבנית שלא מתאימה לי. התוצאה הייתה ילד עצבני, רגיש יתר על המידה, שמתרגש מכל דבר, ולפעמים, לצער�� הרב, גם מגיב באלימות.
זכורים לי אינספור מקרים בהם פשוט “התפוצצתי”. ויכוחים עם ההורים, מריבות עם חברים, התפרצויות זעם בבית הספר. לא ידעתי איך להתמודד עם הרגשות שלי. הרגשתי כמו הר געש שתמיד עומד להתפרץ. לא הבנתי למה אני כזה, למה אני שונה מאחרים. פשוט הרגשתי שאני לא כמו כולם, שאני לא משתלב, שאני לא בסדר.
התסכול הזה הלך וגבר עם השנים. הרגשתי שאף אחד לא באמת מבין אותי, שאני לבד במערכה. לא ידעתי איך לצאת מהמעגל הזה של כעס, אכזבה, ותחושת חוסר אונים.
הצבא: נקודת מפנה וקריאת השכמה:
השירות הצבאי היה עבורי נקודת מפנה משמעותית, מעין קריאת השכמה מהדהדת. שם, בתוך מסגרת תובענית ומחייבת, נאלצתי להתמודד עם עצמי, עם החולשות שלי, ועם ההשלכות של ההתנהגות שלי. לראשונה בחיי, נתקלתי במציאות שבה לא השגתי את מה שרציתי.
הייתי להוט להגיע ליחידה מסוימת, עשיתי הכל כדי להתקבל, אבל בסופו של דבר, לא הצלחתי. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה רציתי משהו כל כך חזק, עשיתי כל מה שאני יכול, ובכל זאת, נכשלתי. זה היה רגע מכונן עבורי. כמו סטירת לחי מצלצלת, התבוסה הזו גרמה לי להתעורר.
היא אילצה אותי להתבונן פנימה, לבחון את דרכי הפעולה שלי, להבין שאם אני רוצה להשיג את מטרותיי, אני חייב להשתנות. הבנתי שאני לא יכול להמשיך להתנהל מתוך דחפים, כעסים ותסכול. הבנתי שאני צריך לקחת אחריות על החיים שלי, על הרגשות שלי, ועל ההתנהגות שלי.
המסע לשינוי:
ההבנה הזו הייתה רק תחילתו של מסע ארוך ומורכב. לא היה מדובר בשינוי קסם שהתרחש בן רגע. זה היה תהליך הדרגתי, שכלל עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות.
התחלתי ללמוד על עצמי, על הדפוסים שלי, על הטריגרים שגורמים לי להתפרץ. התחלתי לתרגל טכניקות הרגעה, ללמוד איך לזהות את הרגשות שלי לפני שהם משתלטים עליי. קראתי ספרים, שוחחתי עם אנשים, חיפשתי כלים שיעזרו לי להתמודד עם הכעס והתסכול בצורה בריאה יותר.
לאט לאט, התחלתי להרגיש שינוי. הפכתי להיות אדם רגוע יותר, סבלני יותר, קשוב יותר לעצמי ולאחרים. למדתי איך להביע את עצמי בצורה ברורה ומכבדת, גם כשאני לא מסכים. למדתי איך להקשיב, איך להבין, איך להתפשר.
הכתיבה ככלי לריפוי ולצמיחה:
בתוך כל התהליך הזה, גיליתי את הכוח המרפא של הכתיבה. הכתיבה הפכה עבורי למקום מפלט, למרחב בטוח שבו אני יכול לפרוק את הרגשות שלי, לחקור את המחשבות שלי, ולעבד את החוויות שלי. דרך הכתיבה, הצלחתי להבין טוב יותר את עצמי, את העבר שלי, ואת הדרך שעברתי.
הכתיבה גם הפכה עבורי לכלי לצמיחה. דרך הכתיבה, אני יכול לשתף את הסיפור שלי, את התובנות שצברתי, ואת הכלים שרכשתי, עם אחרים. אני יכול להציע תקווה, השראה, ופרספקטיבה חדשה לאנשים שמתמודדים עם קשיים דומים.
היום: שליחות ותקווה:
היום, אני נמצא במקום אחר לגמרי. אני כבר לא אותו ילד מרדן ועצבני. עברתי תהליך משמעותי, למדתי על עצמי, על העולם, ועל היכולת שלי להשתנות ולהתפתח. אני לא מתיימר להיות מומחה, לא למדתי פסיכולוגיה או חינוך באקדמיה. אני פשוט אדם שעבר מסע, אדם שלמד בדרך הקשה, אדם שרוצה לחלוק את מה שלמד עם אחרים.
אני מאמין שיש לי מה לתרום. דרך הסיפור שלי, דרך התובנות שצברתי במסע החיים שלי, אני יכול להציע עזרה, טיפים, ופרספקטיבה חדשה לאנשים שמתמודדים עם קשיים דומים. אני יכול להראות להם שאפשר להתגבר על הכל, שאפשר להשתנות, ואפשר להגיע למקום טוב יותר.
אני כותב כי אני מאמין שכל אדם, לא משנה מה עבר, לא משנה כמה קשה לו, יכול למצוא את הדרך שלו. אני כותב כדי להעניק תקווה, השראה, ולומר לכל מי שמרגיש אבוד, מתוסכל, או חסר אונים – אתם לא לבד. המסע שלי הוכיח לי שאפשר להתגבר על הכל, שאפשר להשתנות, ואפשר להגיע למקום טוב יותר.
הזמנה למסע משותף:
אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע הזה. לקרוא את המילים שלי, להגיב, לשתף, לשאול שאלות, ולמצוא יחד את הדרך שלכם. אני לא מבטיח שזה יהיה קל, אבל אני כן מבטיח שזה יהיה שווה את זה.
אני מאמין שביחד, אנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני, לתמוך אחד בשני, ולצמוח יחד. אני מאמין שביחד, אנחנו יכולים ליצור עולם טוב יותר, עולם שבו אנשים מבינים אחד את השני, מקבלים אחד את השני, ועוזרים אחד לשני לצמוח ולהתפתח.
למה אני כותב?
אני כותב כי אני מאמין בכוחה של המילה הכתובה. אני כותב כי אני מאמין בכוחו של הסיפור האישי. אני כותב כי אני מאמין בכוחה של האנושות. אני כותב כי אני מאמין שאפשר לשנות, שאפשר לצמוח, שאפשר להגיע למקום טוב יותר.
אני כותב כי אני רוצה להשאיר חותם בעולם. אני כותב כי אני רוצה לעזור לאנשים. אני כותב כי אני רוצה להעניק תקווה. אני כותב כי אני רוצה להפיץ אהבה.
אני כותב כי זו הדרך שלי להגיד תודה. תודה על המסע שעברתי, תודה על הלקחים שלמדתי, תודה על האנשים שפגשתי בדרך, תודה על ההזדמנות לחיות, לאהוב, ולצמוח.
אני כותב כי זו הדרך שלי להיות אני.